Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for יוני, 2010

במאמר זה אציג את המהפכה שעברה על התפיסה הפציפיסטית במערב אירופה כתוצאה ממלחמת העולם הראשונה והמעבר מפציפיזם ליברלי לפציפיזם סוציאליסטי.

כעת אגדיר את המונח פציפיזם. במאמר אגדיר פציפיזם כתיאוריה, אשר לפיה יש לנסות להגיע לפתרון של שלום כדי ליישב סכסוכים בין צדדים עוינים, יש לנסות למנוע מלחמה ככל שניתן. כלומר, פציפיסט הוא מי שסבור שמצב של שלום הוא מצב רצוי ואפשרי ושמנסה לפעול למען השגתו במרחב הציבורי (אם בעזרת הפגנות, מחאות, ארגון ארגונים, כנסים, חינוך לשלום, כתיבת ספרים וכדומה). בנוסף, תנועות, הוגים ופעילים שהתנגדו למלחמה והיו חלק מהמחנה שנאבק בה בזמן שהתחוללה, יוגדרו בהרצאה זו כפציפיסטים, בלי לתת משקל לסיבה שבעטיה התנגדו למלחמה. עצם ההתנגדות היא שמגדירה אותם כפציפיסטים.

תפיסת העולם הפציפיסטית הלא דתית הדומיננטית באירופה המערבית עד לפרוץ מלחמת העולם הראשונה הייתה התפיסה הפציפיסטית הליברלית.

התפיסה הפציפיסטית הליברלית, מבססת את התנגדותה למלחמה ושאיפתה למצב של שלום בהתאם לערכים הליברלים ובראשם עקרון התועלתנות, אשר עומד מאחורי התנגדותם למלחמה ולא עקרונות מוסריים או אתיים.

המשך…

מודעות פרסומת

Read Full Post »

מטרת סקירה קצרה זו היא לבחון את הפוטנציאל והמגבלות של אידיאל האינדיבידואליות המודרני. הבחינה מחדש של רעיון האינדיבידואליות תתבצע בהסתמך על השקפתי לפיה האינדיבידואליות איננה בגדר מצב טבע, אלא בגדר אידיאל אישי, אידיאל שרק מיעוט קטן של בני אדם שאף להגשמתו לאורך ההיסטוריה האנושית.

במסגרת החיים החברתיים כל אדם מבקש להבין עצמו, עולמו וסביבתו בהתאם לקטגוריות קולקטיביות, בהתאם להשקפות המקובלות בחברתו. אפשרות ההופעה של האינדיבידואליות האישית- "תהליך האובייקטיביזציה של העצמי" כפי זה מוגדר בפילוסופיה של גיאורג זימל (Simmel- Philosophie des Geldes), יכולה להופיע רק במסגרת הימצאות הפרט במסגרת קהילה, שפה אנושית והשקפות עולם. האפשרות של האדם להפריד עצמו מהתפיסות הפילוסופיות, התרבותיות והדתיות של החברה בה הוא חי ולנסח ולבחון אותם מחדש הינה אפשרות הקיימת עבור כולם. עם זאת, לאורך כל ההיסטוריה האנושית רק מיעוט קטן מהאזרחים בחר לחתור למימוש האינדיבידואלית העצמית.

השאלה המרכזית שעלינו לשאול היא:

האם התנאים ההיסטוריים הם שגרמו להעדר המימוש של פוטנציאל האינדיבידואליות האישית, או שמגבלות שטבעיות שקשורות באופיים של בני האדם הם שמנעו את הופעתו של אידיאל האינדיבידואליות לאורך ההיסטוריה האנושית ?

המשך…

Read Full Post »

המשבר הכלכלי העולמי שפגע במדינות שונות ברחבי העולם בעיקר בשנתיים האחרונות (2008-2009), היה נושא למאמרים וניתוחים רבים. אולם, אף מאמר לא בדק כיצד התמודדו עימו שלוש המדינות הבלטיות (ליטא, לאטביה ואסטוניה), אשר כונו לפני המשבר "הנמרים הבלטיים".

מתחילת שנות ה-90, אז קיבלו מדינות אלה את עצמאותן, לאחר עשרות שנים של שליטת ברה"מ עליהן, החלו המדינות הבלטיות ברפורמות קפיטליסטיות ניאו-ליברליות. כך לדוגמה, אסטוניה הפכה בשנת 1994 למדינה הראשונה בעולם, אשר בה הונהג שיעור מס אחיד על כל שכבות האוכלוסיה בניגוד לשיטה המקובלת של דרגות מס פרוגרסיביות שעולות עם הכנסה גבוהה יותר. לאטביה אימצה שיטה זו שנה מאוחר יותר בשנת 1995, וליטא בשנת 1996. עד שנת 2008, בה פרץ המשבר שיעור המס האחיד עמד בליטא ובאסטוניה על 21% ובלאטביה על 25%. שיעור מס החברות בלאטביה ובליטא עמד על 15%, באסטוניה לעומת זאת מס החברות בוטל ובמקומו נקבע מס על דיבידנדים בלבד שעמד על 21% (פירמות רבות שפעלו במדינות אלו, אף זכו להנחות מפליגות במיסים ושילמו פחות משיעורי המס הרגילים). באסטוניה הזכות לשבות נאסרה על עובדי מדינה ושלוש המדינות הבלטיות הופיעו בתחתית הדירוג באירופה מבחינת הוצאות ממשלתיות כאחוז מהתמ"ג על נושאי רווחה. מסיבות אלו ואחרות, הן הפכו ליקירי הפרשנים הכלכליים. כתבות מלאות תשבוחות על "הנמרים הבלטיים" נכתבו בעיתונים מובילים כמו New-York Times, The Economist ועוד. בשנת 2006 אף זכה ראש ממשלת אסטוניה לשעבר בפרס מילטון פרידמן על-ידי הארגון הימני "קאטו”.

המשך…

Read Full Post »