Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for ספטמבר, 2012

לאחרונה התעורר על גבי עיתון "הארץ" ויכוח אודות נחיצותם של מדעי הרוח לחברה. קבלתן הרבה של תיזות שטחיות ופופוליסטיות, הרואות בכוחות השוק את הגורם הבלעדי הקובע את ערך תחום הלימוד, מצערת. "מנגנון המחירים…מודיע לנו באורות אדומים מה כדאי ללמוד ומה לא – על פי רמת השכר הנקבעת בשוק" (נחמיה שטרסלר, “הארץ”, 28.8.2012). האם ניתן לנצח את שטרסלר במגרשו שלו? האם למדעי הרוח יש "ערך אינסטרומנטלי", ערך כשלעצמו, שראוי להשקעתו של משלם המיסים? ובכן, כמובן שכן. חיוניותם של מדעי הרוח לקיומה של חברה דמוקרטית חפצת חיים אינו פחות מקיומם של מקצועות ההנדסה, המדעים, או החשבונאות. כדי להכיר בערך זה יש להבין את הבעייתיות הרבה שבראיית ההשכלה במונחים צרים של ערך כלכלי. חכם יהיה מצידה של חברה חפצת חיים בעלת יומרות דמוקרטיות, להשקיע בתחומי הלימוד ההומאניסטים, כדי לבסס את קיומו של ציבור משכיל ודיון ציבורי ער. תפיסת השוק כחזות הכל אינה רק זחוחה, היא גם מגלה חוסר הבנה בסיסי בדמוקרטיה, ופוגעת במרקם החיים החברתי שלנו כאן.

הרצון לדעת מי אנחנו, הן מבחינה אישית והן מבחינה קולקטיבית, הוא ההצדקה הבסיסית ביותר לקיומם של מדעי הרוח. סוקרטס הגדיל לעשות בהצהירו על הקדשת חייו לחיפוש אחר ידע-עצמי (self-knowledge). הפילוסוף היווני, שכידוע הועמד למשפט בשל עירעור סמכותם של אלי הפוליס, האמין שלידע ניתן להגיע דרך שיג-ושיח דיאלקטי מתמשך, שבמהותו, העמדה בספק של אמיתות מקובלות, ומתן הסבר עבורן. רעיון זה, תמיד היה בעייתי מבחינה פוליטית; השופטים האתונאים הבינו שליותר מדי שאלות, עלולה להיות השפעה חתרנית. סוקרטס מצידו קיבל עליו, לפי הגירסה המקובלת, את גזר דין המוות של הפוליס בטענה שחוק המדינה, ככזה, חייב להיות צודק.

המשך…

Read Full Post »