Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for the ‘חברה’ Category

לאחרונה התעורר על גבי עיתון "הארץ" ויכוח אודות נחיצותם של מדעי הרוח לחברה. קבלתן הרבה של תיזות שטחיות ופופוליסטיות, הרואות בכוחות השוק את הגורם הבלעדי הקובע את ערך תחום הלימוד, מצערת. "מנגנון המחירים…מודיע לנו באורות אדומים מה כדאי ללמוד ומה לא – על פי רמת השכר הנקבעת בשוק" (נחמיה שטרסלר, “הארץ”, 28.8.2012). האם ניתן לנצח את שטרסלר במגרשו שלו? האם למדעי הרוח יש "ערך אינסטרומנטלי", ערך כשלעצמו, שראוי להשקעתו של משלם המיסים? ובכן, כמובן שכן. חיוניותם של מדעי הרוח לקיומה של חברה דמוקרטית חפצת חיים אינו פחות מקיומם של מקצועות ההנדסה, המדעים, או החשבונאות. כדי להכיר בערך זה יש להבין את הבעייתיות הרבה שבראיית ההשכלה במונחים צרים של ערך כלכלי. חכם יהיה מצידה של חברה חפצת חיים בעלת יומרות דמוקרטיות, להשקיע בתחומי הלימוד ההומאניסטים, כדי לבסס את קיומו של ציבור משכיל ודיון ציבורי ער. תפיסת השוק כחזות הכל אינה רק זחוחה, היא גם מגלה חוסר הבנה בסיסי בדמוקרטיה, ופוגעת במרקם החיים החברתי שלנו כאן.

הרצון לדעת מי אנחנו, הן מבחינה אישית והן מבחינה קולקטיבית, הוא ההצדקה הבסיסית ביותר לקיומם של מדעי הרוח. סוקרטס הגדיל לעשות בהצהירו על הקדשת חייו לחיפוש אחר ידע-עצמי (self-knowledge). הפילוסוף היווני, שכידוע הועמד למשפט בשל עירעור סמכותם של אלי הפוליס, האמין שלידע ניתן להגיע דרך שיג-ושיח דיאלקטי מתמשך, שבמהותו, העמדה בספק של אמיתות מקובלות, ומתן הסבר עבורן. רעיון זה, תמיד היה בעייתי מבחינה פוליטית; השופטים האתונאים הבינו שליותר מדי שאלות, עלולה להיות השפעה חתרנית. סוקרטס מצידו קיבל עליו, לפי הגירסה המקובלת, את גזר דין המוות של הפוליס בטענה שחוק המדינה, ככזה, חייב להיות צודק.

המשך…

מודעות פרסומת

Read Full Post »

בתאריך ה-10.1.2011, הרצה פרופ' שלמה זנד במסגרת ארגון רדיקלי בשם "מבצע סוראסקי", שמטרתו להחזיר את המחאה החברתית. במהלך הרצאתו גער זנד במוחים וביקר את המחאה החברתית על כך שלא הייתה בה כל התייחסות למיעוט הערבי בתוך מדינת ישראל או לכיבוש. זנד הדגיש בהרצאתו כי הוא עזב בזעם את "עצרת המיליון" אחרי שבנאומה דפני ליף לא הייתה מסוגלת להזכיר ערבים ובמקום זאת הזכירה בדואים (לטענתו, משום שבדואים משרתים בצבא בניגוד לערבים). אני משער שזנד התייחס למשפט זה מנאומה של ליף, "אם את תושבת ירוחם – הדברים חייבים להשתנות. אם אתה ילד שלהורים שלו אין כסף בשביל הטיול השנתי – הדברים חייבים להשתנות. אם את גמלאית או ניצולת שואה – הדברים מוכרחים להשתנות. אם אתה ממפוני גוש קטיף – הדברים חייבים להשתנות. אם את בדואית – הם חייבים להשתנות".

האזכור של הבדואים אינו נובע, כמו שטוען זנד, מכך שהבדואים משרתים בצבא, אלא מכך שבאותו הזמן נאבקו תושבי אל-עראקיב הבדואים בהריסת יישובם ע"י רשויות המדינה. יתרה מכך, במהלך נאומה הזכירה ליף מאהלים בכל רחבי הארץ, "המאהלים שקמו בשכונת התקווה, בג'סי כהן, בקריית גת, בקריית שמונה, במודיעין, ברהט, בקלאנסווה, בירושלים, בחיפה, בבית שאן ובירוחם ובעוד עשרות מקומות", כדי להראות שהבעיה היא לא של מגזר זה או אחר, אלא של כולם. תושבי קלאנסווה אותה היא הזכירה הם ערבים (ואפילו מוסלמים ברובם המכריע). 

ביקורתו של זנד על התעלמות המחאה מתושביה הערבים של מדינת ישראל ומהסכסוך הישראלי-פלסטיני, היא אינה יוצאת דופן. אינטלקטואלים וכותבים אחרים כגון יהודה שנהב, לב גרינברג, נועה שינדלינגר, ניסים קלדרון, יעל לביא, משה צוקרמן, גדעון לוי ואחרים, כתבו ואמרו דברים דומים.

אין כל ספק שמחאה שבבסיסה היא מחאה חברתית על נושאים סוציאליים כגון מחירי הדיור והשכירות, יוקר גידול ילדים, העסקת עובדי קבלן, הריכוזיות במשק הישראלי ויוקר המחייה בישראל תתמקד יותר בנושאים כלכליים וחברתיים מאשר בנושאים פוליטיים. אין כל הפתעה בכך שמחאה שאחת מסיסמותיה הראשיות היא "הוא הא מי זה בא? מדינת הרווחה", תדגיש יותר את העוולות ואי הצדק בנושאים הכלכליים והחברתיים מאשר את העוולות ואי הצדק בנושא הפוליטי, כשם שהפגנות נגד הכיבוש אינן מתמקדות גם הן בנושאים אחרים ובעוולות בתחומים כלכליים, אקולוגיים או פמיניסטיים. ברור כשמש שמי שציפה וקיווה שהמחאה החברתית תהפוך לתפאורה בלבד עבור המאבק נגד הכיבוש, התבדה. המשך…

Read Full Post »

בשנות ה-70 מצבם של האמריקנים בכלל והשחורים בפרט היה טוב. שיעורי העוני, אי השוויון הכלכלי והאבטלה היו נמוכים יחסית. מצבם של השחורים באופן ספציפי השתפר לא רק בתחום הכלכלי, אלא גם בכל הנוגע לשוויון פוליטי ואזרחי. בשנת 1972, שירלי צ'יזהולם אפילו התמודדה על ראשות המפלגה הדמוקרטית והפכה בכך לשחורה הראשונה שהתמודדה על ראשות אחת המפלגות הגדולות.

לאור כל זאת, אין זה מפתיע שהמוזיקה השחורה שיקפה את זווית הראייה האופטימית של השחורים בארה"ב בשנים הללו. לא עוד מוזיקת בלוז עצובה או מוזיקת ג'אז נוגה, אלא מוזיקה שמחה, בה שרים על החיים הטובים והשמחים. מוזיקה זו הייתה הפאנק (funk).

אחד השירים שמייצגים סגנון זה, בצורה הנאמנה ביותר הוא השיר Celebration של הלהקה Kool & the Gang.

המשך…

Read Full Post »

בחיי היומיום אנו מתקשרים זה עם זה דרך שפת המילים. הללו מבקשות לקרב אותנו אל הדברים וזה אל זה. המילים עצמן משמשות כחלק מרכזי מהתקשורת בין בני האדם: המילים מסייעות להכיר, להבין ולחשוף ולדעת. יחד עם שפת המילים ישנם רגעים של שתיקה, רגעים שבהן אין בהכרח יכולת לבטא במילים את המצב הקיים. באותם רגעים המילים נדמות כמרחיקות אותנו מהדברים, בעוד שהשתיקה נחווית כאמצעי היחיד להבעת המצב הקיים. בספרי החדש, שפת השתיקה: רגעים של ניכור וזרות בעיר הגדולה, ביקשתי לעקוב אחר רגעים של שתיקה כפי שהללו מתרחשים במהלך אינטראקציה יומית בעיר הגדולה. המטרה העיקרית הייתה לבחון את הקשר בין ההגדרה של החברה המודרנית עצמה את השתיקה, לבין אופן האינטראקציה החברתית המתקיים בה. במהלך הספר רגעים של שתיקה נבחנים על רקע השינויים החברתיים בעת החדשה, עת הופעתם של רעיונות על חופש, אוטונומיה אישית, תבונה, מדע ואינדיבידואליות. למרות מרכזיות חווית השתיקה לאורך ההיסטוריה, מעולם לא נעשה ניסיון משמעותי להתעמק בבחינת יחס שבין המקום של חווית השתיקה בתרבות, לבין האינטראקציה החברתית המתקיימת בתרבות זו. למעשה, ספר זה מבקש להיות הניסיון ראשון לעסוק בכך. העיסוק הרב של החברות המודרניות במגבלה\פוטנציאל של אידיאל האינדיבידואליות, מצריך אותנו לדעתי לבחון את היחס בין מקומה של שפת השתיקה בחברה, לבין המבנה הכלכלי והחברתי של אותה חברה.

  המשך…

Read Full Post »

בתאריך ה-11.3.2008, עלה ג'ים קרמר, הפרשן הכלכלי הפופולרי והטמפרמנטי של רשת CNBC, לשידור ונתן את אחת ההופעות המביכות ביותר בתולדות הפרשנות הכלכלית בטלוויזיה. קרמר, שתוכניתו מוקדשת להשקעות בבורסה ולמסחר במניות, ענה על השאלה האם יש לדאוג עקב מצבו של בנק ההשקעות בר סטרנס? הוא טען בנחרצות, שאין כלל מה לדאוג לבר סטרנס ושמצבו תקין. הוא אף טען שמי שמוציא את כספו משם מתנהג בצורה שטותית. כעבור שישה ימים קרס הבנק.


לאחר מכן בראיון טלוויזיוני טען קרמר, שלקריסת בר סטרנס לא תהיה כל השפעה או השלכה על הכלכלה ושהכשלון של בר סטרנס נבע אך ורק ממאבק כושל של בנק זה עם בנקים אחרים גדולים וחזקים יותר.

המשך…

Read Full Post »

בשנת 2005 זכה פרופ' ישראל אומן המתמטיקאי, בפרס נובל בכלכלה על מחקריו בתחום תורת המשחקים. הנאום אותו בחר לנאום בעת קבלת הפרס נגע לנושא של מלחמה ושלום. בנאום זה ובהרצאות וראיונות שערך מאז בנושא, טען שהמסקנה אליה הגיע בעקבות מחקריו היא שכדי להשיג שלום על שני הצדדים להראות שהם מוכנים להילחם על מטרותיהם ושאיפותיהם ושאינם מוכנים לוותר עליהן. רק במצב הזה תושג פשרה. במידה שצד אחד יאותת לצד השני על נכונותו לויתורים, אזי הצד השני יראה זאת כביטוי לחולשה וישאף להגדיל את תועלתו (עוד שטחים, עוד ויתורים וכו'). משום כך, לטענת אומן, כל דיבור על שלום, קריאה לפשרה ואפילו ציור של יונה עם ענפי זית בצד הישראלי, מאותת לצד הפלסטיני להמשיך במאבקו כדי להשיג עוד ויתורים לטובתו. ויתורים, לגרסתו, הם שמולידים מלחמה. כדי להוכיח את טענתו מציג אומן את מלחמת העולם השנייה, שבה לגרסתו הפייסנות של המערב, היא שהובילה וגרמה למלחמה.

המשך…

Read Full Post »

ספרו של המשורר והסופר הפורטוגלי, פרננדו פסואה, עוסק בניסיונו של אדם למצוא קוהרנטיות בין השקפת עולמו האידיאולוגית כאנרכיסט לבין התנהלותו המעשית כבנקאי. כל אדם מחזיק בדעות שניסיון כלשהו לעמוד על ההיבטים השונים שלהן עלול לחשוף בפניו ובפניי אחרים את הסתירות הקיימות ביניהן. כל אדם הוא מורכב, ולכן מורכבות רבה זו עלולה להקשות עלינו במציאת הקוהרנטיות במחשבות ובמעשים שלו. אבל הנה נדמה שהסתירה בין בנקאות לבין אנרכיזם היא כה גדולה שאין צורך להתעמק בנושא, בכדי לחשוף את היעדר הקוהרנטיות והעקביות של המחזיק בשתי השקפות עולם אלו. אנרכיסט הוא אדם שאיננו מאמין בהיררכיה. האנרכיסט מחפש אחר החירות והאחר ההתנהלות הטבעית של הדברים. מדינה פירושה שולטים ונשלטים ובכך היא מסמלת היררכיה. באופן דומה גם כלכלת הכסף יוצרת היררכיה ומעניקה חופש רב יותר לבעל האמצעים הכלכליים. יותר כסף פירושו יותר חופש, פירושו יותר אנשים העומדים לשירותך וממלאים אחר בקשותיך. העדר כסף פירושו העדר חשיבות  חברתית ומיקום נמוך בהיררכיה החברתית. אם כן, כלכלת הכסף במהותה היא ייצוג של ההשקפה הבורגנית שהאנרכיסטים נאבקו בה. הכיצד זה ייתכן להיות אנרכיסט ולצדד בדרך החיים הבורגני? זוהי אם כן מטרתו של פסואה בספרון הקצר בו מוצג הדיאלוג בין הבנקאי לבין חברו המשתומם על הדעות של חברו.

כיצד אם כן פסואה מצליח למצוא קוהרנטיות בין השקפת עולמו של הבנקאי לבין התנהלותו המעשית?

המשך…

Read Full Post »

Older Posts »