Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for the ‘כלכלה’ Category

בתאריך ה-11.3.2008, עלה ג'ים קרמר, הפרשן הכלכלי הפופולרי והטמפרמנטי של רשת CNBC, לשידור ונתן את אחת ההופעות המביכות ביותר בתולדות הפרשנות הכלכלית בטלוויזיה. קרמר, שתוכניתו מוקדשת להשקעות בבורסה ולמסחר במניות, ענה על השאלה האם יש לדאוג עקב מצבו של בנק ההשקעות בר סטרנס? הוא טען בנחרצות, שאין כלל מה לדאוג לבר סטרנס ושמצבו תקין. הוא אף טען שמי שמוציא את כספו משם מתנהג בצורה שטותית. כעבור שישה ימים קרס הבנק.


לאחר מכן בראיון טלוויזיוני טען קרמר, שלקריסת בר סטרנס לא תהיה כל השפעה או השלכה על הכלכלה ושהכשלון של בר סטרנס נבע אך ורק ממאבק כושל של בנק זה עם בנקים אחרים גדולים וחזקים יותר.

המשך…

מודעות פרסומת

Read Full Post »

ספרו של המשורר והסופר הפורטוגלי, פרננדו פסואה, עוסק בניסיונו של אדם למצוא קוהרנטיות בין השקפת עולמו האידיאולוגית כאנרכיסט לבין התנהלותו המעשית כבנקאי. כל אדם מחזיק בדעות שניסיון כלשהו לעמוד על ההיבטים השונים שלהן עלול לחשוף בפניו ובפניי אחרים את הסתירות הקיימות ביניהן. כל אדם הוא מורכב, ולכן מורכבות רבה זו עלולה להקשות עלינו במציאת הקוהרנטיות במחשבות ובמעשים שלו. אבל הנה נדמה שהסתירה בין בנקאות לבין אנרכיזם היא כה גדולה שאין צורך להתעמק בנושא, בכדי לחשוף את היעדר הקוהרנטיות והעקביות של המחזיק בשתי השקפות עולם אלו. אנרכיסט הוא אדם שאיננו מאמין בהיררכיה. האנרכיסט מחפש אחר החירות והאחר ההתנהלות הטבעית של הדברים. מדינה פירושה שולטים ונשלטים ובכך היא מסמלת היררכיה. באופן דומה גם כלכלת הכסף יוצרת היררכיה ומעניקה חופש רב יותר לבעל האמצעים הכלכליים. יותר כסף פירושו יותר חופש, פירושו יותר אנשים העומדים לשירותך וממלאים אחר בקשותיך. העדר כסף פירושו העדר חשיבות  חברתית ומיקום נמוך בהיררכיה החברתית. אם כן, כלכלת הכסף במהותה היא ייצוג של ההשקפה הבורגנית שהאנרכיסטים נאבקו בה. הכיצד זה ייתכן להיות אנרכיסט ולצדד בדרך החיים הבורגני? זוהי אם כן מטרתו של פסואה בספרון הקצר בו מוצג הדיאלוג בין הבנקאי לבין חברו המשתומם על הדעות של חברו.

כיצד אם כן פסואה מצליח למצוא קוהרנטיות בין השקפת עולמו של הבנקאי לבין התנהלותו המעשית?

המשך…

Read Full Post »

המשבר הכלכלי העולמי שפגע במדינות שונות ברחבי העולם בעיקר בשנתיים האחרונות (2008-2009), היה נושא למאמרים וניתוחים רבים. אולם, אף מאמר לא בדק כיצד התמודדו עימו שלוש המדינות הבלטיות (ליטא, לאטביה ואסטוניה), אשר כונו לפני המשבר "הנמרים הבלטיים".

מתחילת שנות ה-90, אז קיבלו מדינות אלה את עצמאותן, לאחר עשרות שנים של שליטת ברה"מ עליהן, החלו המדינות הבלטיות ברפורמות קפיטליסטיות ניאו-ליברליות. כך לדוגמה, אסטוניה הפכה בשנת 1994 למדינה הראשונה בעולם, אשר בה הונהג שיעור מס אחיד על כל שכבות האוכלוסיה בניגוד לשיטה המקובלת של דרגות מס פרוגרסיביות שעולות עם הכנסה גבוהה יותר. לאטביה אימצה שיטה זו שנה מאוחר יותר בשנת 1995, וליטא בשנת 1996. עד שנת 2008, בה פרץ המשבר שיעור המס האחיד עמד בליטא ובאסטוניה על 21% ובלאטביה על 25%. שיעור מס החברות בלאטביה ובליטא עמד על 15%, באסטוניה לעומת זאת מס החברות בוטל ובמקומו נקבע מס על דיבידנדים בלבד שעמד על 21% (פירמות רבות שפעלו במדינות אלו, אף זכו להנחות מפליגות במיסים ושילמו פחות משיעורי המס הרגילים). באסטוניה הזכות לשבות נאסרה על עובדי מדינה ושלוש המדינות הבלטיות הופיעו בתחתית הדירוג באירופה מבחינת הוצאות ממשלתיות כאחוז מהתמ"ג על נושאי רווחה. מסיבות אלו ואחרות, הן הפכו ליקירי הפרשנים הכלכליים. כתבות מלאות תשבוחות על "הנמרים הבלטיים" נכתבו בעיתונים מובילים כמו New-York Times, The Economist ועוד. בשנת 2006 אף זכה ראש ממשלת אסטוניה לשעבר בפרס מילטון פרידמן על-ידי הארגון הימני "קאטו”.

המשך…

Read Full Post »

פעמים רבות נטען כנגד הקפיטליסטים וכנגד שיטתם שהם אינם מוסריים. מה המקור לטענות אלו? מה יש בשיטה זו שגורם לאנשים לגנותה על חוסר המוסריות שבה? הדבר נובע מעקרונותיה של השיטה. הנחת הבסיס של הקפיטליזם היא ש'השוק' צודק וטוב ולכן אין להתערב במהלך פעולתו. כמובן ש'השוק' הוא מושג מטאפורי בלבד ואין הכוונה לשוק אמיתי (אשר ממנו ומהאנשים שבקרבו, סולדים פעמים רבות חלק מתומכי הקפיטליזם). הכוונה היא למצב העולם כפי שהתעצב על ידי פעולות הסחר, זאת מתוך תפיסה ש'השוק' חולש על כל תחומי החיים (עוני ופערים, כמו גם מצב הנשים ואיכות הסביבה). מכיוון ש'השוק' יודע לווסת את עצמו בצורה האופטימלית, התערבותה של הרשות הציבורית, קרי הממשלה, רק תפגע במצב זה. המתונים יותר יטענו שהממשלה יכולה לתקן פה ושם תקלות קטנות, אך באופן כללי, אל לה להפריע לאותו 'שוק' מיתי, אליו מצטרף כוח מיסטי שמכונה בפיהם "היד הנעלמה", ומבטיח שבאורח פלא, אם כל אדם ידאג לתועלתו – התועלת והרווחה הכללית תגדל.

שוק חופשי "אמיתי"

שוק חופשי "אמיתי"

אולם, מהו באמת אותו 'שוק'? למעשה אין הוא יותר מתיאור המצב הקיים והצדקתו (על ידי תיאורו במונח שהומצא על ידי תומכי השיטה). כפי שאני מבין זאת, לעתים המצב הקיים מוסרי וצודק, ולעתים המצב הקיים אינו מוסרי ואינו צודק. ההנחה הקפיטליסטית שמצדיקה מצב עניינים בגלל שהוא קיים – הנה מופרכת. יתרה מכך, זוהי הנחה אנטי–מוסרית. במידה ונניח שכל מצב קיים הוא צודק (הדבר תקף גם בקשר לבחירות האנושיות, שהרי המצב שנוצר הוא תוצאה של בחירות שעשו בני האדם), אזי אין כל משמעות למונח 'מוסר.' כדי שנוכל להיות מוסריים, עלינו להניח שיש מצבים ראויים ומצבים שאינם כאלו. מהות המונח 'מוסר' היא שעלינו לשבח פעולות מסוימות ולגנות פעולות אחרות. הסכמה עם כל פעולה, אך ורק משום שהיא מבוצעת בפועל הנה תפיסה אנטי–מוסרית, תפיסה השוללת כל שיפוט מוסרי אפשרי.

המשך…

Read Full Post »

לאחרונה התבשרנו על כניסתן של חברות אופנה זרות לשוק הישראלי. אינני שותף להתלהבות מתרבות הצריכה שלוותה עם כניסתן וגם אינני מסכים עם ההתבטלות שהפגינו כלי התקשורת השונים בפניהם. לעניות דעתי, חברות האופנה הישראליות אינן ברמה נמוכה יותר מהן. לא עיצובים חדשים ואיכות הבגדים עליהן ללמוד מהן, אלא דווקא את התנהגותן בתחום הסוציאלי.

הקוראים יופתעו אולי לגלות בין חברי הדירקטוריון של חברת H&M השבדית שתי חברות אשר מוגדרות כ"נציגות עובדים". נציגות אלו, אשר הינן חברות דירקטוריון שוות לכל דבר, הן חברות האיגוד המקצועי השבדי ונבחרות על-ידי העובדים בחברה. בנוסף, שתי חברות נוספות מוגדרות כ”סגנית נציגת עובדים”. תפקידן להחליף אחת מהנציגות במקרה ואחת מהן לא יכולה להשתתף בישיבת דירקטוריון. זכותן המלאה של הסגניות להיות נוכחות בכל הישיבות, אך אסור להן להשתתף בהן. מיותר לציין, שגם הן חברות האיגוד המקצועי ונבחרות על-ידי העובדים.

המשך…

Read Full Post »